החלטה בתיק ב"ש 9097/07

1.                  בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.                  נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, יחד עם שני נאשמים נוספים (נאשמים 2 ו-3), בשני אישומים, עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות.

באישום הראשון נטען שהמשיב חסם ברכבו את דרכם של המתלוננים אחמד חריס (להלן - "אחמד") וחאזם חאמד (להלן - "חאזם"), שעה שאלו נסעו ברכבם בכפר צור באחר. לאחר שחסם את דרכם של המתלוננים ירד המשיב מרכבו כאשר הוא מחזיק בידו צינור ברזל, חבט באמצעות הצינור בשמשה הקדמית של רכב המתלוננים וניפץ אותה. תוך כדי כך התקבצו במקום אנשים נוספים אשר הכו באגרופיהם את חאזם, וכאשר זה ניסה לצאת את הרכב הוא נפגע על ידי אבן שיידה בו נאשם מס' 3. חאזם החל לדמם ומיד חזר ונכנס לרכבו והסתגר בו. אז פתח המשיב יחד עם נאשם 2 (עבדאללה עמירה) את דלת הרכב והכה את אחמד באגרופיו ובאמצעות צינור הברזל שהיה בידו. אנשים נוספים שהתקהלו במקום החלו לחבוט ברכבם של המתלוננים באמצעות אבנים וצינורות וגרמו לרכב נזקים. כתוצאה ממעשים אלה נגרם למתלוננים חתך ודימום בראשם כאשר אחמד נזקק לטיפול רפואי ותפרים. במעשים המתוארים, נטען באישום זה, פצעו המשיב ונאשם 2 בצוותא את חאזם ואחמד בנסיבות מחמירות, כאשר הם נושאים נשק קר וכאשר היו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה והמשיב גם הרס או פגע במזיד ברכב.

על פי האישום השני, באותו יום בו אירע האירוע דלעיל וכחצי שעה לאחר אותו אירוע, ארב המשיב לאחד בשם דאוד חריס (להלן - "דאוד") כשהוא מחזיק בידו צינור ברזל, וכאשר זה התקרב למקום הניף המשיב את הצינור לכיוון ראשו של דאוד ופגע באמצעות הצינור בידו. כשדאוד ניסה לברוח הכה אותו המשיב באמצעות הצינור בברכו הימנית. לאחר מכן הצטרפו למשיב שני הנאשמים הנוספים, כשהם מחזיקים בידיהם אלות וכולם יחדיו הכו את דאוד, בעודו שרוע על הכביש, באמצעות הצינור והאלות בחלקים שונים של גופו. כאשר אחמד, שהוא אחד המתלוננים באישום הראשון ואביו של דאוד, ניסה לסייע לדאוד ושכב עליו כדי לגונן עליו מפני המכות, המשיב והאחרים הכו גם את אחמד בגבו ובמרפק שמאל שלו. כתוצאה ממעשיו של המשיב ומעשיהם של הנאשמים האחרים, איבד דאוד את הכרתו ונגרמו לו שברים בפיקת ברכו הימנית, בירכו הימנית ובאצבע כף ידו השמאלית.

3.                  ב"כ המבקשת טוען שקיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה להוכחת האישומים.

ב"כ המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה, והוא מצביע בהקשר זה על סתירות שנפלו בהודעותיהם של המתלוננים. לטענתו, חאזם אמנם מספר בהודעתו כי רכבו נחסם על ידי רכב שהיה נהוג על-ידי המשיב, אך הוא כלל לא מזכיר את המשיב בהקשר לתקיפה. הוא גם אינו מייחס למשיב השתתפות בגרימת הנזקים לרכב, בכלל זה פגיעה באמצעות מוט ברזל בשמשה הקדמית. זאת, למרות שחזאם מכיר היטב את המשיב. המתלונן השני (באישום הראשון), אחמד, אומנם טוען שהמשיב הכה אותו ואף שבר את שמשת הרכב, אולם לטענת ב"כ המשיב הודעה זו סותרת את הודעתו של חאזם, שכאמור לעיל כלל לא הזכיר את המשיב בהקשר לתקיפה.

4.                  לאחר שעיינתי בתיק החקירה ושקלתי את טיעוניהם של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש בחומר החקירה ראיות לכאורה די הצורך להוכחת האישום השני ויש גם ראיות לכאורה, אף שעוצמתן מוחלשת, להוכחת האישום הראשון.

הראיות לכאורה לגבי האישום הראשון מבוססות בעיקר על הודעתו של אחמד אשר מתאר את האירועים שנזכרו בכתב האישום, לרבות הפגיעה בשמשת הרכב ע"י המשיב ותקיפתו ע"י המשיב. לעומת הודעה זו של אחמד, חאזם אמנם מוסר בהודעתו שהמשיב נהג ברכב שחסם את דרכם, אך הוא אינו מייחס למשיב את שבירת שמשת הרכב וגם לא את תקיפתו של אחמד. משנשאל מי שבר את השמשות של הרכב אומר חאזם: "היו מלא אנשים, אני אין לי עניין בכל הסיפור הזה". ועל השאלה "האם מישהו תקף את אחמד כאשר הייתם ברכב", הוא השיב "הילדים שלו מחמד עבדאללה עמירה, עבדאללה והשני אני לא מכיר איך קוראים לו", כשהוא אינו מייחס את תקיפתו של אחמד למשיב. בהתחשב בכך שחאזם היה נוכח במקום ואף הותקף בעצמו, העדר כל התייחסות מצדו למשיב (פרט לנהיגת הרכב שחסם את דרכם) וייחוס תקיפתו של אחמד לאחרים ולא למשיב, מחלישה את הראיות לכאורה נגד המשיב באישום זה, אף שלאור הודעתו של אחמד, היא אינה שוללת אותן כליל.

הראיות המבססות את האישום השני הן הודעותיהם של דאוד ואחמד, וכן התעודה הרפואית המעידה על פציעתו של דאוד.

המשיב הודה בהודעתו שהיה נוכח במקום האירוע נשוא האישום הראשון, אך לטענתו לא פגע באיש. לגבי האישום השני טען המשיב כי לא היה במקום האירוע אלא היה בחברתם של אוסמה, חמדאן ואברהים עמירה. טענת אליבי זו שהעלה המשיב הופרכה בהודעותיהם של חמדן ואוסאמה שטענו כי לא שהו בעת האירוע יחד עם המשיב.

5.                  מהאמור לעיל עולה שקיימות נגד המשיב ראיות לכאורה להוכחת האישום השני. קיימות נגדו ראיות לכאורה גם להוכחת האישום הראשון, אף שעוצמתן פחותה.

6.                  לאחר תום הדיון הגיש ב"כ המשיב (ללא נטילת רשות)שתי הודעות שנגבו (שלא באמצעות המשטרה) משני עדים נוספים. בהודעות אלה אין כדי לשנות מהמסקנה דלעיל.  

7.                  לפיכך ובלא לקבוע עמדה בבקשה, אני מורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, בו תיבדקנה בין היתר חלופות מעצר אפשריות לגביו.

8.                  נקבע להמשך הדיון ליום 19.2.07 שעה 9.00. שירות המבחן מתבקש להכין את תסקיר המעצר עד למועד זה. 

ניתנה היום, י"ז בשבט תשס"ז (5 בפברואר 2007) במעמד הצדדים.

___________

י' עדיאל, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: